יבוא מסחרי אנחנו עושים כדי להרוויח ולייצר יותר כסף, בין אם זה ממוצר שאנחנו כבר מוכרים או ממוצר שאנחנו עוד לא מוכרים.
אחד הדברים החשובים שאתם כיזמים בתחום היבוא צריכים לדעת הוא לחשב עלויות סופיות של המוצר בארץ.
אכן, זה חישוב של מספר פרמטרים, כי יבוא מסחרי לא מורכב רק מעלות מוצר+עלות משלוח.
יש לנו עוד הרבה דברים לקחת בחשבון. במאמר הזה אנחנו הולכים לדבר על סוגי הוצאות שיש לנו בתהליך יבוא מסחרי, איך הן מחושבות, למי משלמים אותם ומתי.
ישנן כמה קטגוריות שונות של הוצאות ביבוא המסחרי שלכם והן :
1. עלויות המוצר:
את עלות המוצר מקבלים מהספק בחו”ל, הצעת המחיר ליחידה תמיד ניתנת ביחס לכמות הנדרשת.
טיפ חשוב: אל תבקשו מיצרן/ספק שמוכר מוצרים בכמויות מחיר למוצר מבלי לציין כמות יחידות וצפי לקניה עתידית.
הספקים לא יכולים לתת מחיר מבלי לדעת מהי כמות היחידות בהזמנה, וכמה ישתלם להם לעבור איתכם לטווח הארוך. ברגע שביקשתם מחיר ללא ציון כמות ברורה, אתם תקבלו את המחיר הגבוה ביותר שאפשר לקבל על המוצר והספק יסיק שאין לכם הבנה ביבוא מסחרי, מה שיקשה על המו”מ בהמשך.
למי משולמות עלויות המוצר ומתי?
עלות המוצר כאמור משולמת לספק, מה שחשוב הוא מתי. ברוב בעסקאות ראשונות, הספקים מבקשים את כל התשלום עבור המוצר מראש. מקובל לחלק את התשלום באחוזים ל50-50 או 30-70. כש-30% מעלות המוצר משולמת כמקדמה לפני ייצור, ו-70% אחרי ייצור המוצר, כשהספק מודיע לכם שהכל מיוצר וארוז ו/או כנגד העתק שטר מטען.
2. עלויות המשלוחים:
ביבוא מסחרי יש לנו משלוחים פנים-ארציים (מהספק למחסן/לטרמינל/לנמל), גם בארץ הייצוא (ממנה יוצא המוצר) וגם בארץ היבוא (אליה המוצר מגיע). בין המשלוחים היבשתיים, יש לנו שילוח בין לאומי, שמשנע את הסחורה מארץ הייצוא ליבוא.
חשוב להבין שתמיד יהיה לנו צורך גם במשלוח פנים יבשתי וגם במשלוח בין לאומי.
כל אחד מהם יכול להיות מתומחר בנפרד, או שכולם יחד יהיו גלומים בהצעה אחת. פחות מומלץ לקבל את כל עלויות המשלוחים בהצעה אחת, כי כך אין לכם שליטה על העלויות שאתם משלמים.
ביבוא ידע הוא כוח ששווה אלפי שקלים. כיצד מחושבת עלות המשלוחים ביבוא מסחרי? משלוחים פנים-ארציים.
משלוח פנים ארצי נעשה במשאיות והמחיר שלו משתנה לפי:
א. המרחק שצריך לנסוע.
ב. הנפח והמשקל של הסחורה שנשלחת (המשפיע על סוג השינוע).
ג. המשלח ממנו הזמנתם את המשלוח, ההסכמים ונפח הפעילות שלו.
זכרו כלל אצבע ביבוא מסחרי: הכמות מדברת -ככל שמשלח מבצע יותר משלוחים, מחירי המשלוח שלו יהיו טובים יותר. ככל שתזמינו יותר סחורה, ככה העלות פר יחידה תרד.
משלוחים בין לאומיים: משלוח בין לאומי נעשה בטיסות, באוניות, במשאיות או ברכבות. בחירת שיטת המשלוח היא מאוד קריטית לעלויות היבוא.
כאן ישנם שלושה דברים לקחת בחשבון בבחירת שיטת המשלוח:
א. משלוחים אוויריים (טיסות) הם יקרים בהרבה ממשלוחים ימיים (אוניות).
ב. משלוחים קטנים וקלים לרוב משונעים בטיסה, בעוד משלוחים גדולים וכבדים משונעים באונייה.
ג. משלוח אווירי אורך כמה ימים, בעוד משלוח ימי אורך כמה שבועות (תלוי מאיפה לאיפה כמובן).
כדי להבין כמה יעלה לכם המשלוח, תחילה עליכם לדעת שהחישוב של נפח הסחורה משתנה בין שילוח אוירי לימי. במשלוחים ימיים המשלוח מחושב פר קו”ב (CBM) או משקל (בכובד).
ואילו במשלוחים אווירים הוא מחושב פר קילו נפחי (VOLUME WEIGHT) או משקל (בכובד.) משקל בכובד = סך הקילו/הטון שהסחורה שוקלת, כלומר כמה היא כבדה אם תרימו אותה.
בכל משלוח, אנחנו נחשב את עלות המשלוח לפי משקל בכובד (בקילו או טונות) או לפי נפח (בקילו נפחי או בקו”ב- תלוי בשיטת המשלוח) – הגבוה מביניהם.
כדי לפשט את העניינים, אתן דוגמא: נניח שאני מזמין סחורה מסין, שהנפח שלה הוא 6 קו”ב, והמשקל בכובד שלה הוא 16 טון. המשלח שלי אומר לי שכיום המחירים למשלוח מסין הם 220$ לקוב/טון.
במקרה הזה, אחשב את המשלוח לפי המשקל בכובד, כי הוא גבוה מהנפח. אז השילוח שלי יהיה 16*220 דולר.
אבל רגע! מחיר השילוח הוא ממש לא ההוצאה היחידה שלי (בהמשך..). דוגמא נוספת: נניח שאני מזמין סחורה מאירופה בשילוח אווירי, המשקל הנפחי של הסחורה הוא 450 קילו, והמשקל הפיזי שלה (בכובד) הוא 60 קילו. במקרה הזה אני אחשב לפי המשקל הנפחי, ובהנחה ואני משלם 5 אירו פר קילו בכובד/קילו נפחי (תמיד הגבוה מביניהם), החישוב יהיה 450*5 אירו. וגם כאן, השילוח הוא ממש לא ההוצאה היחידה שלי.
3. הוצאות שילוח/ הוצאות “הדרך”:
בנוסף למחיר השילוח שדיברתי עליהם בסעיף 2, יש לנו הוצאות שאני קורא להן הוצאות “הדרך”.
אלה הוצאות שחברת השילוח גובה, ההוצאות הללו חייבות להיות בהצעת המחיר, ועדיף בפירוט כדי שתדעו עבור אילו הוצאות אתם משלמים וכמה.
לדוגמא, אם האוניה שעליה הסחורה שלכם עברה בדרך בתעלת סואץ, חברת השילוח תחייב אתכם בתשלום על כך, כי היא שילמה היטל לתעלת סואץ על זכות המעבר בה (ובתקווה שהיא לא תיתקע שם……. סתם צוחק).
עוד דוגמאות להיטלים הם: היטלי חירום/צפיפות/היטלי דלק ירוק.
למי משולמות הוצאות ה”דרך” של השילוח ומתי? הוצאות השילוח נגבות על ידי חברת המשלוחים, ומשולמות למשלח או לחב’ המשלוחים, כשהאוניה מגיעה ארצה.
4. הדובדבן שבקצפת ההוצאות: מיסים!
בכל הקשור למיסים, ליבואנים חדשים יש הרבה מיתוסים. אחד מהם הוא שהמכס “יאכל” להם את כל הרווח.
כולם מכירים במס שנקרא מכס, כי הוא מאוד מתוקשר ומדובר, אך אילו עוד מיסים יש? והאם המכס יכול להיות 300%?
א. מכס:
כמה מכס אשלם על המוצר שלי?
נתחיל מכך, שרוב המוצרים המוחלט ביבוא מסחרי חייב במכס של עד 12% ! (הופתעתם?).
מוצרים בהם המכס יכול לחצות את קו ה12% הם: מזון, תעבורה (גם רכבים וגם חלקי חילוף), תרופות, דלק ועוד.. אבל הרוב נעים בין 0% מכס ל12% מכס.
המכס נקבע לפי:
א. מהו המוצר (לפרטי פרטים) – מוצרים מסווגים לרמת החומר שלהם, סוג שימוש וקהל היעד.
ב. ארץ הייצור של המוצר – איפה מיוצר המוצר ו/או מאיפה מיוצרים החלקים ממנו המוצר עשוי (כן זה מורכב עד כדי כך).
ג. הסכמים בילטרליים שיש לישראל עם מדינת הייצור של המוצר:
קרדיט תמונה: מתוך אתר משרד הכלכלה ותעשייה
*בתמונה לא צויין, אך מ2020 יש לנו הסכם בילטרלי גם עם דובאי! רוב המוצרים שמיוצרים במדינות שיש לישראל הסכמים בילטרליים איתן, יהיו פטורים ממכס.
עם סין לדוגמא, אין לנו הסכמים שכאלה, אבל עדיין מאוד משתלם ליבא מוצרים מסין.
ולכן, אל תרדפו אחרי מוצרים פטורים ממכס, תחשבו מספרית כל מוצר לגופו.
הידעת? יש מוצרים רבים שפטורים ממכס לגמרי לא משנה מאיזה מדינה הם מיובאים, כמו טקסטיל.
איך מחשבים מכס ביבוא מסחרי? את המכס משלמים על ה”ערך לצורכי מכס” של המוצר, שמחשבים אותו כך:
– במשלוח בטיסה אווירית הערך לצורכי מכס נקרא “ערך CIP”. ערך CIP משמעו מחיר המוצר + הובלה פנים ארצית ועלויות נוספות במדינת המקור (כמו מיסי ייצוא) + הובלה אווירית עד נמל התעופה במדינת היעד (כלומר לישראל) + עלות הביטוח של המשלוח. על כל אלה – נוסיף את המכס.
– במשלוח ימי באונייה הערך לצורכי מכס נקרא “ערך CIF”. ערך CIF משמעותו מחיר המוצר + ההובלות במדינת המקור (הייצוא) + ההובלה הימית (הבין לאומית) + עלות הביטוח של המשלוח.
על זה נוסיף (רק במשלוח ימי) עוד 0.6% מה שנקרא “אגרות הנמל” ואז ייצא לנו הערך לצורכי מכס. ועל כל אלה – נוסיף את המכס. *במשלוחים באוויר אין תוספת “אגרות נמל”.
לכן, אם המוצר שלכם חייב במכס 12%, יש להבין את הערך לצורכי מכס, ועליו להוסיף 12%.
למי משלמים מכס ומתי?
את המכס משלמים לעמיל המכס המייצג! בעת הגעת המוצר לישראל.
ב. מס קנייה:
מס נוסף שחל ביבוא מסחרי הוא מס קניה. מס קניה הוא מס שמשולם במוצרים שאני קורא להם “כבדים רגולטורית” כמו מזון, אלכוהול, טבק, תרופות וקוסמטיקה ועוד. את מס הקניה אנחנו מוסיפים בנוסף למכס ועל הכל מוסיפים מע”מ. מי אמר שאין דבר כזה מס על מס?!
למי משלמים מס קניה ומתי? גם את מס הקניה נשלם לעמיל המכס המייצג, בעת כניסת המוצר לישראל.
ג. מע”מ:
המע”מ (מס ערך מוסף) הוא מס בשיעור 17% שמתווסף על כל ההוצאות שלנו. גם על השילוח, גם על המוצר, גם על הביטוח וגם על המכס עצמו. ביבוא מסחרי משלמים מע”מ “מהשקל הראשון”. גם במשלוח שהערך הכולל של המוצר + כל העלויות הנלוות הוא רק 100$ ישלם 17% מע”מ.
5. הוצאות מקומיות:
ההוצאות המקומיות משתנות ונקבעות על פי:
א. תקופה.
ב. הנמל – העלויות שונות בין נמל אווירי (נתבג במקרה שלנו) וימי (אשדוד או חיפה במקרה שלנו)
ג. משקל ונפח הסחורה – משפיע על הכלים והזמן שלוקח לפרוק את הסחורה שלכם, ואחרי זה גם על סוג ומיקום האחסנה: בנמל או במסוף?
ד. אחסנה – אחסנה של הסחורה עד שמשאית מטעמכם תגיע לאסוף אותה למחסן שלכם.
אחסנה יכולה להיות במסוף או בנמל עצמו (תלוי בגודל ובסוג הסחורה).
טיפ: ברוב המקרים יש תקופת זמן חינמית לאחסנת הסחורה לאחר הגעתה לנמל.
טיפ 2: כן, אפשרי לבוא לאסוף את הסחורה בעצמם עם רכב או משאית, לשם כך תצטרכו אישור מיוחד, שלא מסובך מידיי להוציא. חלק מההוצאות המקומיות מחושבות בהתאם לנפח ומשקל פר טון או קו”ב.
וחלק מחושבים פר משלוח, יש היטלים שיגבו מאיתנו רק אם המטען שלנו “חלקי” (כלומר לא מכולה שלמה), ויש כאלה גם וגם. חלק מההיטלים מתווספים רק במקרים מיוחדים, נניח אם יש לכם הובלה בקירור והמכולת קירור שלכם חייבת להתחבר לחשמל מהרגע שהיא מגיעה לנמל. למי משלמים הוצאות מקומיות ומתי? ההוצאות המקומיות נגבות על ידי הנמל והמסופים השונים, ומשולמות בפועל לעמיל המכס המייצג. משלמים אותן אחרי שהסחורה מגיעה ארצה.
6. רישיונות יבוא ותקנים למוצרים:
יש כמה וכמה מיתוסים על רגולציית יבוא: לא, תקן לצעצוע לא עולה 30,000 שקל, וזה לא לוקח 3 שנים להוציא אותו. ליבוא באופן כללי אין הכשרה או הסמכה שחייבים לעבור. למעשה, כל עסק רשום (גם עוסק פטור) יכול לעשות יבוא מסחרי.
א. תקנים (ממכון התקנים):
אנשים שלא יודעים לעבוד מול מכון התקנים טוענים שזה “סיוט”.
ואני מבין, כי כל הליך ביבוא המסחרי הוא מורכב ויכול להיות “סיוט” אם לא לומדים את הדברים ובעיקר – נערכים מראש! בכנות, הנגשת המידע של מכון התקנים לוקה בחסר, מאוד קשה להבין מהם את התהליך של הוצאת התקן ולהוציא מהם אינפורמציה.
ומי שיתעמק בתחום יגלה שיש דרכים לקצר משמעותית את הזמן והעלות של הוצאת התקן.
4 נקודות מפתח לדעת על תקנים:
1. תקן הוא סדרת בדיקות שמכון התקנים עושה למוצר כדי לבדוק את היותו בטוח לשימוש ועוד.
2. בודקי מכון התקנים לא יודעים איזה בדיקות הם ייצטרכו לעשות מראש, לכן הם גובים עבור כל הבדיקות לפני ביצוע העבודה.
3. על הבדיקות במכון משלמים מראש, וזה לא מבטיח שהמוצר יעבור אותן ותוכלו ליבא אותו. קחו בחשבון שאם המוצר לא עובר הכסף לא מוחזר, כי הבדיקות כבר נעשו.
4. תקן ניתן למוצר ספציפי מיצרן ספציפי ורק ליבואן שהפיק אותו ושילם עליו.
הידעת? תקן הוא קניין רוחני של היבואן שהוציא אותו.
אספר לכם סיפור אמיתי שקרה ב2020: לקוח ממרכז הארץ, נקרא לו ליאור לצורך שמירה על פרטיותו, רצה ליבא טבונים ולמכור. הוא עשה קצת בדיקות, והבין שיש צורך להוציא תקן לפני יבוא הסחורה.
הוא הזמין דוגמית מספק סיני, שלח אותה למכון התקנים ושילם על הבדיקות כמה אלפי שקלים מראש. עבר חודש, והוא קיבל מהמכון תשובה שלילית, המוצר לא עבר תקן.
מה עושים מכאן? או שמוותרים או שמנסים שוב.
ליאור ניסה שוב ויבא דוגמית מספק אחר, ושוב המוצר לא עבר את בדיקות הבטיחות.
לאחר חודשים של ניסיונות מול מכון התקנים וקרוב ל15 אלף שח שיצאו לו מהכיס, הוא החליט לפנות לאיש מקצוע, שידע אילו תעודות הוא צריך להוציא בחו”ל, וגם הסביר לו שהמוצר של הספק שהוא איתר, בכלל לא מתאים לתקינה הישראלית.
כלומר, מראש הוא יכל לבחור ספק שיעבור את התקינה, אם היה לו את הידע והתעודות הנכונות.
ליאור עוד עבד בחוכמה, ולמזלו לא הזמין קונטיינר מלא בטבונים, כמו אנשים רבים שפונים אלינו אחרי שהשקיעו מאות אלפי שקלים ופשוט “הלכו על זה” בלי להבין את ההשלכות מראש.
מה שמוביל לעלויות מטורפות בגלל שמוצרים ללא אישורים נתקעים במכס, גוררים קנסות, הוצאות אחסנה ולפעמים אפילו החרמת סחורה.
אני לא כותב לכם את זה כדי להפחיד, אלא כדי להזהיר אתכם וליידע אתכם ממקור ראשון במה שקורה בתחום היבוא המסחרי. אנחנו חייבים להבין, שעל אף היותו מונפול כמעט יחידי בעולם התקינה, מכון התקנים עושה עבודה מאוד מורכבת, והמטרה שלו היא לדאוג לבריאות הציבור.
אגב, מכון התקנים הוא לא הגוף היחיד שניתן להוציא דרכו תקן כדי ליבא מוצר ביבוא מסחרי, אופציות נוספות הן: מעבדת ITL וגם מעבדת חרמון. אם זאת, נכון להיום המעבדות האחרות עדיין לא יכולות להוציא תקן לכל המוצרים.
2 דרכים להוציא תקן במכון התקנים: בתהליכי יבוא, אנחנו מקפידים לעשות את הכל מראש, במה שנקרא בשפה המקצועית ב”טרום היבוא”.
אם זאת, למכון התקנים יש 2 מסלולים להוצאת תקנים והם:
1. הוצאת תקן טרום היבוא: על בסיס דוגמית שמזמינים מראש, ולפני הזמנת הסחורה בכמות מסחרית.
2. הוצאת תקן לאחר היבוא: אחרי שהסחורה מגיעה, מגישים בקשה למכון התקנים להליך ששמו “זיהוי ונטילה” ומקביל מבקשים מהמכס לשחרר את הסחורה “על תנאי”, כלומר אתם מקבלים את כל הסחורה למחסן שלכם, אבל אסור לכם למכור ממנה יחידה בודדת!
“זיהוי ונטילה” משמעו שבודק ממכון התקנים יגיע אליכם למחסן, אחרי שהמוצר שוחרר על תנאי (זה לוקח בין 14 ימים ל30 ימים בהם אתם לא יכולים למכור את הסחורה), ואז הוא “מזהה” (את המוצר) ו”נוטל” (יחידות מסחורה) כדי לבדוק במקום/לקחת יחידות לבדיקה במכון. שימו לב – שבתי הדרכים אין הבטחה שהמוצר יעמוד בדרישות התקן ותוכלו למכור אותו. ההבדל בין השיטות הוא ברור: באחת קניתם רק דוגמית, שאם נכשלה בלעמוד בתקן אתם תפסידו רק את עלות הדוגמית, המשלוח שלה והבדיקות של המכון.
בשניה קניתם כמות של סחורה, שאם תיכשל בלעמוד בתקן, תפסידו את כל העלויות הסחורה, המשלוח, המיסוי ובדיקות של המכון.
בקצרה: להיכשל בהוצאת תקן אחרי היבוא משמעו הפסדים מאוד משמעותיים של זמן וכסף. כיום מכון התקנים מבקש מיבואנים לעשות תקן טרום היבוא, אך לא כולם מחכימים לבצע/ מפספסים את המידע הזה/ לא מוכנים להמתין להוצאת התקן ורק אז לקניית הסחורה.
ב. רישיון יבוא:
כדי להיות יבואן באופן כללי, אין צורך בהסמכה או בתעודת יבואן/אישור יבואן מיוחד. כלומר, אין רישיון שמאפשר לך יבואן מסחרי כללי.
פשוט כי יבוא מסחרי הוא אופציה חופשית שניתנת לכל עסק במדינה מכוח “צו יבוא חופשי”. גם עסק שעוסק בליצנות יכול לבצע יבוא מסחרי בכמות ללא הגבלה, אם הוא עומד בתנאים ליבוא המוצר הספציפי שהוא רוצה ליבא.
אם כך – מהו רישיון יבוא? רישיון יבוא הוא רישיון שצריך רק ליבוא מוצרים מאוד מסויימים והם: צמחים, מזון, תרופות ומוצרי רפואה, קוסמטיקה, מוצרי תעבורה, דלק, כל ה”כבדים רגולטוריית”.
וגם בעת הוצאת הרישיון, אין צורך בהסמכה מיוחדת.
מה שכן יש צורך בו:
1. להיות רשום במס הכנסה ומע”מ כעוסק מורשה/חברה.
2. לעמוד בדרישות המסויימות שהגופים השונים דורשים.
3. להעמיד/לעשות הסכם אחסנה עם מחסן מתאים לאחסון המוצר שאתם מייבאים, בהתאם לדרישות של הגוף שמפקח על יבוא המוצר המסויים שאתם מייבאים.
אתן לכם דוגמא להמחשה: אם אני מיבא צמחים מהולנד, ובחרתי ליבא סחלב מסויים מסוג “לודיזיה דיסקולור”, אני צריך להוציא רישיון ליבוא הסחלב המסויים. הרישיון יאפשר לי ליבא רק “לודיזיה דיסקולור”, מהספק הספציפי בהולנד.
כלומר: – אם ארצה ליבא צמח נוסף מאותו הספק, אצטרך להוציא רישיון נוסף. – אם ארצה ליבא “לודיזיה דיסקולור” אבל מספק אחר בהולנד, אצטרך להוציא רישיון נוסף.
ואפילו: אם הספק משנה כתובת אני צריך לעדכן ברישיון שלי! זה נכון לגבי מזון, לגבי קוסמטיקה, וכל שאר המוצרים שציינתי מעלה. ככה רישיון יבוא עובר – למוצר ספציפי מיצרן ספציפי.
כך לדוגמא, אם אני מיבא קורנפלקס מיצרן מסויים מפורטוגל, והיצרן החליט לשנות רכיב אחד בקורנפלקס, אני אצטרך לעדכן ברישיון שלי/להוציא רישיון חדש. תלוי בדרישות משרד הבריאות.
אז איך וממי מבקשים רישיון יבוא? את הרישיונות השונים מבקשים מגופים שונים, תלוי במוצר. כך למשל משרד הבריאות אחראי על מזון וקומסטיקה, משרד החקלאות אחראי על צמחים ומקנה למאכל, משרד הכלכלה אחראי על יבוא אלכוהול וכדומה..
כמה עולה רישיון יבוא ולמי משלמים? רישיון היבוא עצמו לרוב לא עולה כסף, מה שכן בגלל שההליך הזה מורכב, איש המקצוע שמוציא אותו יגבה כסף עבור העבודה המרובה שכלולה בהוצאת רישיון. העלויות נעות בין 1800-3500 שח להוצאת רישיון יבוא בודד. את הרישיון יש להוציא לפני יבוא הסחורה.
הגעת עד כאן! מה הלאה?
יכול להיות שתהליך היבוא המסחרי נראה לכם כמו רעיון לא רווחי במיוחד אחרי כל ההוצאות שדנו בהן כרגע.
אך ההפך הוא הנכון! יבוא מסחרי הוא אחד ההזדמנויות העסקיות המדהימות שקיימות במדינת ישראל.
רוב המוצרים שנמכרים בארץ מיובאים מחו”ל.
לדוגמא בחודש מרץ 2021 בלבד (!!) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה שהיקף יבוא הסחורות למדינת ישראל הסתכם ב-23.4 מיליארד ש”ח! 37% מהיבוא היה מארצות האיחוד האירופי, 9% – מארצות הברית, 25% – מארצות אסיה ו-29% הנותרים – מקבוצת יתר ארצות העולם. באפריל 2021 ההיקפים היו דומים.
