לפני שעשיתי את הייבוא הראשון שלי, לא למדתי ייבוא.
פשוט התחלתי לייבא.
רבים (אולי הרוב) בתחום הזה מתחילים ככה:
מסתובבים בעליבאבא (או בסין),
מנסים להבין מהאינטרנט מה צריך כדי לייבא,
עוברים חודשים ואולי שנים של בירורים ובדיקות..
וכל פרט מידע שאתה מוצא, מעלה עוד ועוד שאלות..
עם הזמן אתה נעשה יותר מבין ומתמצא,
ומבחינתך, ברגע שהבנת מה זה תנאי מסחר, עמיל מכס, ופרט מכס –
אתה יודע מספיק.
וגם אני, ייבאתי אחרי שחקרתי באינטרנט.
אבל כצפוי מדברים שנעשים ב”חצי רגל”, הסחורה הראשונה הגיעה באיכות איומה.
אלה היו תיקי אימוג’י, ולא יכלתי למכור אותם בשווקים, הלכו 9,000 שקל.
טוב, לומדים מניסיון לא?
אז התקדמתי להזמנה הבאה,
ואז אה, עוד טעות, נתתי לספק לארגן לי את המשלוח הימי,
ושילמתי 30,000 שח יותר ממה שהייתי צריך בנמל בארץ..
העמיל שלי אמר לי “מה, זה ידוע בתחום הזה…”
(ואני חשבתי שהוא יזהיר אותי)
טוב, למדתי.
ואז עוד עסקה, ו.. הופ, ספק נעלם, ולא הבנו נכון את אבטחת הכספים… ו.. הלך הכסף.
טוב, למדתי.
ואז עוד עסקה, הפעם הצטיידתי בעמיל מכס יותר מנוסה,
שיסביר לי “הכל” ו”יעשה לי את הייבוא” (חשבתי שזה התפקיד שלו)..
ונחשו מה קרה?
המוצר היה צריך תקן ולא ידעתי. ובארץ, המוצר לא עבר את הבדיקות.
העמיל לא אמר לי מראש, כי רובם מוציאים תקן רק אחרי הגעת הסחורה.
טוב… לומדים, לא?
אחרי שסך הטעויות שעשיתי עלו כבר כמו קורס,
החלטתי לקחת כמה קורסים (כי יש צחוקים ויש חלאס…). רק שאותם הקורסים לא היו מעשיים כמעט בכלל..
מכל הסיפור הזה הגעתי ל-4 מסקנות ששינו לי את כל ההסתכלות:
1. מסקנה 1: הייבוא מורכב מכמה גופים שמשתפים פעולה ביניהם (אבל לא מתקשרים או מכירים אחד את השני).
וכמו בתזמורת, צריך מנצח שיודע לתאם ביניהם (שזה היבואן).
אבל, כשאתה חוקר באינטרנט, המידע מבולגן ולא פרקטי.
ואז אתה לא באמת יודע לנצח על התזמורת הזאת.
כי אתה לא מכיר מראש את כל הגופים הללו, אתה לא יודע שהם צריכים לפעול בסדר מסויים, ואתה בכלל לא יודע לנהל אותם וכמה הם אמורים לגבות ממך. את כל זה אין באינטרנט חינם.
אז בפועל, אתה חשוף לטעויות/עוקצים/החרמות של הסחורה במכס, ואין לך מושג אפילו מזה.
כי אתה חושב שאתה יודע מספיק.
וזה המלכוד: אתה לא יודע מה אתה לא יודע.
אני נניח, לא פיתחתי את הענווה להבין את זה, עד שלא עשיתי 100 טעויות במאות אלפי שקלים.
2. מסקנה 2: אם הייבוא לא מאורגן ומבוצע בסדר ספציפי, הסיכוי לטעויות הוא 99%.
כי יש חשיבות עצומה לסדר בו עושים את הייבוא.
לדוגמא: אם לא בנית חוזה נכון בעליבאבא לפני העסקה, ואתה לא מכיר את המשחקים של הספקים, אחרי ביצוע ההזמנה לא תוכל לקבל החזר למרות שהיה לך ביטוח.
כי ההחזר תלוי בתוכן החוזה שנכתב מראש.
3. מסקנה 3: רוב היבואנים לא לומדים לייבא, הם פשוט מתחילים לייבא.
ולכן גם ליבואנים מנוסים יש טעויות של כיתה א’. רק שכל טעות עולה עשרות אלפי ₪.
כמו דין שמייבא כבר שנים,
ופתאום זימנו אותו לחקירה במכס,
ממש חקירה פיזית, עם שני אנשים שיושבים עליך וחוקרים אותך.
הם דרשו ממנו לשלם 15,000 ש”ח על מס שלא שילם.
לא היה לו מושג שהמכס יכול לבוא אליך בדרישות עד 5 שנים אחרי, ושזה אחריות שלו לשלם להם גם אם הם לא דרשו.
4. מסקנה 4: נניח ותעשה את הייבוא הראשון בסכום קטן שלא אכפת לך לסכן (כמוני),
זה לא אומר שלא תעשה טעויות בעסקות הבאות.
מה שהכי נורא הוא, שאתה תגדיל את הסיכון שלך מייבוא לייבוא אם זה יילך לך טוב, ובהיעדר ידע בסיסי נכון, תעשה טעויות גדולות כשתיהיה יבואן גדול
כמו שקרה לאפי:
אז סיכום:
-עמיל מכס לא עושה לכם את הייבוא.
-משלח לא עושה לכם את הייבוא
הם עושים רק תפקיד ספציפי בתהליך.
וזו לא האחריות או התפקיד שלהם להזהיר אתכם מטעויות,
אם אתם לא יודעים לייבא, הסיכוי שהם יצליחו למנוע מכם טעויות הוא אפס (ויש להם גם מאות לקוחות אחרים על הראש).
-כשלוקחים סוכן שיעשה את כל הייבוא עבורכם, בעוד שאין לכם מושג איך התהליך הזה עובד בכלל, מאבדים שליטה וכסף מאוד בקלות.
ובקיצור – זו אחריות היבואן (אתם) לנהל את העסקה (משמע לדעת לייבא – מראש. ולא “להבין תוך כדי”), לארגן את הפעולות נכון, לעשות את הבדיקות מראש (ומול הגופים הנכונים).
את כל המסקנות והנהלים מפעילות ייבוא לפי דרישה לעסקים עשיתי, בה ייבאתי עשרות מוצרים שונים,
ארזתי לתכנית הכשרה שכוללת כל מה שיבואן צריך לדעת כדי לייבא,
בלי שהסחורה תיתקע במכס
בלי חששות וניחושים
בלי שתיפול בטעויות שקרו לנו
תוך כדי ביצוע הייבוא בסדר הנכון,
עם שקט נפשי מכל עניין המכס, עלויות, אישורים ועוד …